רונית רפאל

מאז ומתמיד גברים ונשים שקדו על מציאת דרכים שונות להדגיש את מאפייני הפנים והגוף האטרקטיביים שלהם, וזאת לצורך העלאת ההערכה העצמית, מציאת זוגיות, הצהרה על סטטוס חברתי ועוד. בתחום הכלכלה נשאלת השאלה באיזו מידה משפיע המראה החיצוני של אדם על הקריירה שלו. מחקר שפורסם בנובמבר 2010, ונערך על ידי ד"ר בראדלי ראפל מאוניברסיטת בן גוריון וד"ר זאב שטודינר מהמרכז האוניברסיטאי אריאל, עוסק בשאלה זו מנקודת המבט של השפעת המראה החיצוני על השלב הראשוני של ההעסקה (זימון לראיונות עבודה). החוקרים שלחו 5,312 קורות חיים, בגרסאות שונות, ל-2,656 חברות שפרסמו מודעת דרושים בישראל. כל מעסיק פוטנציאלי קיבל שתי גרסאות של קורות חיים, אחת ללא תמונה והשנייה עם תמונה. התמונה שצורפה היתה של גבר או אישה נאים, או של גבר או אישה בעלי מראה רגיל (לא נאה במיוחד ולא מכוער במיוחד).

קורות החיים השונים נכתבו כך שיתאימו לחברות העוסקות בתחומי הכלכלה, מחשבים, מכירות ושירות לקוחות. לאחר שנשלחו, המתינו החוקרים לזימונים לראיונות עבור המועמדים הפיקטיביים. התגובות הושארו בתיבות קוליות או באימייל אשר פתחו החוקרים לצורך מטרה זו. מניתוח התוצאות עלה, כי עבור גברים, מראה נאה מהווה גורם משמעותי בקבלת זימון לראיון: התוצאות הראו כי 19.7% מהגברים הנאים קיבלו תשובה מהמעסיקים, יותר מפי שניים מאחוז הגברים בעלי המראה הרגיל (9.2%).

לעומת זאת, התוצאות הראו כי אישה ללא תמונה קיבלה 22% יותר תשובות מאשר אישה בעלת מראה רגיל, ו-30% יותר מאישה נאה. עורכי המחקר מעריכים כי הסיבה היא קנאה. לדבריהם, 96% מעובדי מחלקות משאבי האנוש הם נשים. ממצאי המחקר מעידים בבירור כי קיימת אפליה על בסיס מראה בשלבים הראשוניים של תהליך ההעסקה. מבין הגברים שמחליטים לצרף תמונה לקורות החיים שלהם, הרי שגבר בעל מראה רגיל צריך לשלוח יותר מפי 2 קורות חיים מאשר גבר בעל מראה נאה.