רונית רפאל

סרמידים הם מולקולות שומן גדולות המצויות בריכוז גבוה בממברנות של התאים. הם מהווים מעין דבק במרווח הבין-תאי, ומשתתפים בתהליך המטבוליזם של התא. התקדמות הגיל, יחד עם גורמים סביבתיים, מביאים לתהליך מתמשך של הרס ופירוק סרמידים. במידה ולא מתבצע תהליך של תיקון וסינתזה מחדש של סרמידים – עלול להיגרם נזק ממשי לרקמה. ירידה בכמות הסרמידים בעור גורמת לאובדן לחות וליצירת מראה מקומט ובלתי אחיד. בנוסף נגרמת פגיעה במבנה הצמתים שבין התאים, והפחתה ביכולת שלהם להתגונן מפני פלישת אנטיגנים (גורמים זרים).

דוגמה יומיומית לגורם הפוגע בתפקוד הסרמידים בעור היא חשיפה לשמש (קרינת (UV. החשיפה מאיצה את פירוק הסרמידים, וכך פוגעת באופן ישיר בתפקוד של העור כמחסום. כך, העור מאבד מתכונותיו הטבעיות של חוזק וגמישות. ממאמר שפורסם בנובמבר 2010 על ידי המרכז הרפואי של אוניברסיטת אריזונה, ניתן ללמוד שבעור צעיר ובריא מתקיים מאזן של ייצור ופירוק של סרמידים; אך עם הגיל רמת הסרמידים בעור יורדת משמעותית, וחומצות השומן הבלתי רוויות המקנות לתא את חוזקו וגמישותו מוחלפות בחומצות שומן פחות רוויות. שינויים ביוכימיים אלה באים לידי ביטוי בתופעות של הזדקנות והיחלשות העור, הופעת קמטים ופגיעה בתפקוד העור כמחסום.