בכל דרך שתגדיר את זה, כולם יודעים שבגידות הן תופעה נפוצה מאוד. כולם גם יודעים שהן לעיתים קרובות מזעזעות, משבשות את החיים, וגורמות לכאב עצום. בין אם זה בגידה שלך או של בן זוגך, זהו מצב שמסכן את היציבות הנפשית והזוגית, ומצריך התמודדות זהירה ומושקעת.
אין דרך אחת נכונה לנהל מצב של בגידה, אבל ישנן טעויות נפוצות שעל אנשים להימנע מהן. במשך קרוב לחמש עשרה שנים כיועץ נישואין, ראיתי נשים וגברים נתקלים באותן טעויות שוב ושוב לאחר שהבינו שהבגידה התרחשה. הטעויות האלה נוצלות ומקשות על תהליך הריפוי וההתמודדות, והן כוללות החלטות שגויות, התנהגויות מזיקות, וחשיבה מעוותת שיכולה להאריך את הכאב או להעמיק את המשבר.
בין הטעויות השכיחות נמצאות האסטרטגיות וההחלטות שהן בדרך כלל שגויות במיוחד במקרים כאלה, והנה פירוט שלהן:
החלטה מיידית על גירושין
לאחר גילוי הבגידה, לעיתים קרובות אנשים מחליטים על הפרדה מיידית, גירושין, או סיום הקשר ללא תהליך מחשבה מעמיק. זהו חוק שמביא להרס מיותר ולסגירה מיידית של כל אפשרות לנסות ולפענח את הסיבות לפרידה, או לנסות לתקן את הנזק. החלטה כזו עלולה להיגרם מרגשות עזים של כעס, כאב, אכזבה, ופחד, אך היא עלולה להוביל לתוצאות הרסניות שניתן היה להימנע מהן אם היה מתבצע תהליך מחשבתי רגוע ומבוקר.
אם מישהו היה אומר לך “אני גיליתי שהחברה שלי בוגדת בי, ולכן החלטתי לנתק מייד את הקשר, למכור את הבית, לקנות כלב, או לעבור ניתוח קוסמטי,” היית בוודאי מייעץ לו לחשוב על ההחלטה או לפחות להתייעץ עם מישהו קרוב לפני שנוקטים בפעולה כה דרמטית. בדיוק אותו דבר נכון גם לגבי אדם שמחליט, מתוך כעס או כאב, לסיים את הקשר מיידית. חשוב לנסות ולשקול את האפשרויות ולשמוע עצות חכמות לפני שמקבלים החלטה של חיים שלמים בזמן של סערת רגשות עזה.
להאמין ש”הכל שקרי”
כאשר אדם נחשף לבגידה, הוא עלול להיכלל באי וודאות ולנסות לנתח את העובדות בכל תוקף. לעיתים קרובות, האדם מתחיל להישקל מחדש את חוויות העבר, במיוחד את הרגעים שנראו מוזרים או בלתי מוגדרים באותה תקופה. בהתחלה, ההחלטה לטעון ש”הכל שקרי” יכולה לסייע לתחושת ההגנה, אך לרוב זוהי טעות. זה יוצר רושם מפורש שמין החלקים הטובים והמאוחדים של היחסים משוללים ממילא, ומשאיר את האדם במצב של הרס עצמי ופירוד ממי שהיה פעם האדם שאהב.
הרוב המוחלט של האנשים שבוגדים מבהירים כי הם אוהבים את בן זוגם, ורבים מהם אומרים כי הם עדיין מרגישים חיבה כלפיו, שהקשר של המשפחה, הריצות המשותפות, והחוויות שמחים ביחד הם חלק בלתי נפרד מחייהם. לכן, הפשטה של הכול ל”כל שקר” ומניעת ההבנה שיש לעיתים מורכבות ועמדות מרובות שמצטיירות במציאות, עלולה לגרום לכאב מיותר ולאובדן של שארית הזוגיות.
חשיפה של אחרים שלא מתאימים לכך
במצב משבר, טוב מאוד שבן הזוג מתקשר עם מישהו אחר — יועץ, רב, חבר קרוב, או אח — כדי לקבל תמיכה והבנה. התבוננות על המצב מתוך נקודת מבט חיצונית יכולה לסייע מאוד למצוא את הדרך להמשך. אבל חשוב מאוד להימנע מלהזיק לבני המשפחה, החברים, או לעמיתים בעבודה על ידי שיתוף פרטים יתר על המידה, העלאת טענות פוגעות, או השמעת ביקורת בלתי מותאמת.
לדוגמה, לגלות לילדים שההורה בוגד בו זה עלול להוביל ליצירת תדמית שלילית שתהווה נטל עליהם לצורך שנים, וגם אם אתה מרגיש שזה יקל עליך לשתף, זה לא נכון. לא לשתף את כל הסביבה בפירוט הפנימי של המשבר — אלא להקים גבול ברור שמגביל את ההיתוך החוצה — מאפשר לרכז את האנרגיה בפיתרון הבעיה עצמה.
בדיוק כמו שמוטב לא לחשוף בפני אחרים את כל הפרטים הפרטיים של מה שמתרחש בזוגיות רגע זה, כך גם יש לדבר על הקשיים באופן שמבין שהם זמניים ומתייחסים לבעיה שצריך לפתור ביחד, ואינם תוצר של חולשה או חוסר מקצועיות.
קבע כי מדובר בהתמכרות לסקס או להימורים מקוונים
לא כל חזרה על שקרים, וגם לא חרטה מתמשכת על החלטות, מעידה על קיומה של “התמכרות”. תופעות כמו שקר מתמשך, חרטה בלי מעשה, או חוסר יכולת להבין למה בן הזוג ממשיך לפגוע — אינן סימנים שקשורים באופן ישיר להשפעה של סכנה אובייקטיבית או של מחלה נפשית. הן בעיקר מבטאות קושי אישי להתמודד עם תחושות של חוסר שליטה, כאב, או חוסר שביעות רצון, ולא בהכרח מצב של הפרעה חמורה.
רוב הנפגעים מעדיפים להאמין שבן זוגם בוגד כי הוא חולה נפש עם מחלה נפשית כלשהי, אך זו לעיתים הטעות המגבילה. ההבנה שהבגידה נובעת מרצון אישי, מחולשה אנושית, או מקשיים רגשיים, נותנת אפשרות לחיפוש אחר טיפול, הבנה עצמית, ושיפור אמיתי — במקום להחשיף את עצמך לסטיגמות ולתפיסות שגויות, או לייחס לבן הזוג תכונה של “חולי” שאינו ניתן לתיקון.
דרישה לשקיפות קיצונית
“קבלה קיצונית של כל פרט” — כלומר, דרישה של בן הזוג לפתוח את כל ההודעות, לחשוף את המכשירים, ולשתף את כל הפעולות באינטרנט — עלולה רק להעצים את הכעס והפגיעה. אתה עלול להרגיש שאיבדת שליטה, ושאין מקום ליציבות, בעוד שזו בעצמה נקודת מפתח לתהליך ריפוי. הפעלת לחץ מוגזם על בן הזוג עלולה רק להחמיר את התחושה של חוסר אונים, ולסכל את ההליך הטיפולי ההכרחי לתהליך ההבראה.
מה עם “שקיפות” מהצד של המיואשים? האם הם עצמם אינם חשים נתרמים מחסימה של רגשות, הימנעות מלהיחשף, או נטייה להסתיר את רגשותיהם? לפעמים, דרישת שקיפות מלאה יוצרת תסכול, עומס מיותר, ומביאה לאי-שוויון במערכת היחסים במקום ליציבות והבנה.
פיזור האמת בהדרגה (“טפטוף”)
לעיתים, כשהבוגד מרגיש פחד, אשמה, או חוסר אונים, הוא עלול לפרוש את השקרים באטיות — לומר שהקשר היה מצומצם, שבכלל רק נשק ובמידה מצומצמת, או להכיר בעובדה שהיו כמה מפגשים מקומיים. אבל כאשר חושפים את האמת באיטיות, ומדווחים על חלק קטן מתוך הכחשה או שקר, זה עלול לגרום לצופה להבין שהאמינות של האדם נמוכה מאוד, וליהפך לבסיס לחוסר אמון עז יותר. התוצאה היא שנוצר חומה בלתי עבירה של חוסר אמונה, שגורמת לקצה של חוסר תקווה ולהחמרת המצב.
מוטב לא לשקר, גם לא חלקית, ולנסות להיות כמה שיותר גלויים, כי רק כך ניתן לבנות מחדש את האמון, גם אם זה דורש זמן וסבלנות. ההכחשה וההסתרה, במגמתיות, רק יובילו לפירוד סופי ולחורבן של הקשר.
לסיכום, ניהול משבר בגידה דורש מחשבה, איפוק, והבנה שהרבה יותר קל לתקן כשהכלול הוא תהליך ולא החלטה רגעית. חשוב לשים גבול ברור, לא להאשים את האחר באופן קיצוני, ולא לנתק מגע עם ההתרחשויות באופן שמחמיר את המצב. בגידות הן אתגר קשה מאוד, אך עם תבונה, סבלנות והכרה במורכבות האנושית, יש סיכוי לשיקום, גם אם הדרך ארוכה ומעירה לעיתים.
