זה לא מלחמה נגד נשים

חקיקת חוקי פלילים לגבי הפלות כירורגיות ותרופות להפיל, יצירת תדמית שלילית (וניסיון לחוקק חוקים) בטיפול פוריות מלאכותי כמו הפריה חוץ-גופית (IVF), והגבלת הגישה לאמצעי מניעה ולתרופות ליום שאחרי—העיתון וושינגטון פוסט ועוד כלים תקשורתיים רבים מכנים זאת “מלחמה על נשים”.

זו איננה באמת מלחמה על נשים, אלא למעשה מלחמה על המיניות עצמה. כפי שתיארתי לראשונה בספרי מ-2012, זהו מאבק שנוגע באופן עמוק יותר בנושאי מיניות ופוליטיקה ממה שניתן לחשוב. המאבק מתמקד בתנאים, ברגשות ובייצוג של מיניות בחברה, ויכולות להוות חלק מהשיח הפוליטי הרחב יותר.

לתפוס את זה כמלחמה על נשים זה טעות פוליטית משמעותית. זו הסיבה לכך שלא נרשם מחאה רחבה מספיק מצד הגברים על ההגבלות המוטלות על זכויותיהם בחיי המין והגינון הפוריות שלהם. רוב הגברים האמריקאים תומכים בזמינות חופשית של אמצעי מניעה, תרופות להפלה, גלולות, התקני מניעה ואמצעי מניעה אחרים כדי שיוכלו לקיים חיי מין בטוחים pleasure and enjoy את מיניותם באופן חופשי וללא חשש מבעיות חוקיות.

וכמובן, רוב האבות בארצות הברית תומכים במגוון ספרי קריאה באוספים הציבוריים, במורים שמוסמכים ללמד חינוך מיני מבוסס עובדות, וביועצים חינוכיים שמוסמכים לתמוך בתלמידיהם באופן המקדם בריאות, חינוך ומודעות.

זה מה שכוחות דתיים קיצוניים אינם יכולים לשאת—השתקפות שמקדמת מיניות בטוחה, נעימה, מבוססת ידע ונטולת טאבו. החוקים שהם מציעים, כפי שמכונים “הצהרת נשיות עוברית”, לא רק שאוסרים על IVF אלא גם מנסים לחסום מגוון רחב של אמצעי מניעה. הפעילים נגד ההפלות אינם טיפשים—they aware of their misinformation campaigns, ומנסים לטעון, בניגוד לכל עדות רפואית מקובלת, כי חלק מהשיטות למניעת הריון הן אמצעי הפלה.

המאבקים האלה אינם חדשים, והם קיימים כמעט מאז ייסוד הממשל האמריקאי. חוקים כמו חוק קומסטוק מ-1873 אסרו על קידום אמצעי מניעה באמצעות הדואר, וגם לאחר מאות שנים המשיכו לשמש כמדיניות דיכוי כלפי מפרסמים של צעצועי מין, תכני פורנו, וקופות חולים לנשים. הקוד הקולג’יאני של הוותיקן, שנקרא חוקי הייס, צנזר סרטים אמריקאים משנת 1934 עד 1968, ואידיאולוגיות מסוימות דחו ואף אסרו על סוגי מין אנאלי עד לשנת 2003.

אחרי שהאמריקאים זכו בזכויות למניעת הריון ב-1972 (במשפט אייזנטות מול ביירד) ובהפלות ב-1973 (במשפט רו·וו·וייד), ארגונים כמו “מוסריות הקהילה”, “פורום הנשר” ו”מרכז המשפחה” קיימו ועידות, גייסו הון גדול והניעו מיליוני אנשים ללהט את המלחמות המין—נגד כולם, לא רק נשים. בפעם השנייה.

חשוב לדאוג לעניים?

רוב האנשים מסכימים שחשוב שלאנשים עשירים יהיה אמפתיה כלפי עוני. זו נקודה מוסרית וגם מעשית. חיי כולנו משתפרים כאשר אין כאן עוני אקוטי שמוביל לפשע, כאשר ילדים גדלים תת-תזונה וללא חינוך איכותי, וכשיש נגישות לשירותי בריאות ראויים.

גם אוטונומיה במניעת הריון ומודעות ליחסי מין תורמות ליצירת חברה משקמת, בה כל ילד נועד והבנת המיניות משותפת לכולם, מונעת מצבים של הריונות בלתי צפויים ומקדמת חינוך בריא ומבוסס עובדות בנושא זה.

המיוחס ל”מסך של בורות”

הפילוסוף ג’ון רולס מציע כלי מנטלי בשם “מסך הבורות” כדי לנתח מהי חברה מוסרית והוגנת. באמצעות תהליך זה, אדם מצייר לעצמו מצב היפותטי שבו הוא אינו יודע את המעמד החברתי, המיניות, העושר, הזוגיות, או מצב הבריאות שלו—ומשום כך, הוא בוחר בבסיס של חוקות וזכויות שיכולות להגן על כולם, בלי תלות במצבו האישי.

אם נניח שאינך יודע אם תהיה עשיר או עני, חכם או טיפש, חי באיזור מבוסס או עני, תוכל לבחור בהגנה מלאה על זכויות מיניות ובריאות, כי הרי לא תדע איך תווצר המערכת הזו בעתיד. זהו כלי שמאפשר לחשוב על צדק חברתי מנקודת מבט חסרת משוא פנים.

אנחנו יודעים שהקיצונים והדתיים (ומורכבויות רבות שבהם) משתמשים בכלים של הפלה, אמצעי מניעה, וידע על מין—גם הם, בסופו של דבר, משתמשים במיניות. רוב ההומוסקסואלים, הטרוסקסואלים, ואפילו גברים שמבקשים טיפולי פוריות, משתמשים במיניות שלהם באופן מודע ובריא. המילים והעירוב סביב המיניות אינן שמורות למיעוט או לקבוצה מסוימת—הן שייכות לכולם. אבל חלק קטן של אנשים מנסה להמשיך להלחם במיניות בכל דרך שהיא, ומקדמים מלחמה שכרוכה בכל החברה.

אז, גברים—אתה מעוניין בחיי מין? עליך להילחם לשמור על זכויותיך לכך. עצב את עצמך, התמודד עם המציאות, ושלח מכתב תמים למפעלי המחוקק בעירך שמתנגד למגבלות על בריאות מינית והנאה, או תומך בהן, לפי הצורך.

הקיצונים והדתייים אינם קוראים לזה מלחמה על נשים—they מגדירים את עצמם תומכי חיים או נגד ההפלות, והם מקדדים את המיניות של כל האנשים—לא רק נשים. לכן, עלינו להגן על זכויות אלה לכולם, לא רק לנשים, אלא גם לגברים, לקהילה LGBTQ+, ולהכלל בחברה.

נשים, דברו עם הגברים בחיים שלכם—אח, בן, חבר, אב—ותזכירו להם שזכויותיהם להפלות, למניעת הריון, ל-IVF ולרופא שמבין במיניות נמצאות תחת מתקפה. זו לא משימה של נשים בלבד—זוהי משימה של כל אדם חכם שרוצה להשפיע פוליטית. אם תרצו לחדד את ההסבר, תנו לגברים להבין את המטרה.

הפוליטיקה: אמנות התעדוף

אפשר לדבר על מונחים, מופעי דרג, ומכשירי סינון שדוגלים בשוויון מגדרי או דימוי מיני, עד שאין מקום לנשום. אפשר להקדיש שעות רבות ללימודי גיוון והכלה במוסדות רפואה, ולמרות זאת, זכויות ההתנגדות להשגת אמצעי מניעה ושירותי חירום רפואיים נלקחות מאיתנו באורח שגרתי ומיישב את הארץ לאחור במהירות מסחררת.

הפוליטיקה אינה אמנות לקבל את כל מה שרוצים—היא אמנות של תעדוף, של ויתורים, ושל השגת חלקי מטרה חיוניים תוך כדי הכנה לקרבות הבאים. לשאלה מדוע יש כאלה שמפחדים מהמיניות ומצליחים יותר להגביל אותה מאיתנו—זו שאלה שמחייבת חשיבה מעמיקה על סדרי עדיפויות, על ערכים ועל אסטרטגיה פוליטית.